אז ככה…. גיליתי על פי שפת הגוף שנציגי השירות במרכז החברה ברעננה משקרים לי.
…אמרתי להם: " זהו שקר מה שאתם אומרים לי".
אז הם הזמינו שוטרים שיפנו אותי מהמקום.
קיראו מה קרה לי בסניף – ישנם טיפים בשפת הגוף בגוף הסיפור:
הכל התחיל שהסלולר שברשותי החל "לעשות לי בעיות".
מי שהתקשר אלי לא שמע אותי,
מתג ההפעלה היה קשה למגע ,
ובנוסף לא הצלחתי לעשות סינכרון למכשיר.
אור ליום שני נכנסתי בצעדים בטוחים לסניף של חברת פלאפון בקניון רננים ברעננה.
נציג השירות הודיע לי בשמחה שאם אשלם 50 ₪ לחודש יהיה לי ביטוח על הטלפון ויעשו לי גיבוי לנתונים. וכמובן לא יחייבו אותי עבור התיקון הנוכחי.
לא היססתי לרגע. "תרגיש חופשי לחייב את החשבון שלי ב 50 ₪ לחודש במשך שנה" אמרתי לו.
הרי זו ממש עסקה טובה – חשבתי לעצמי.
"חזור ביום רביעי שבוע הבא וקבל את המכשיר מתוקן" אמר לי הנציג ונפרדנו כידידים.
ביום רביעי שמתי פעמיי לסניף החברה. נציג שירות חדש מסר לי סלולר אחר.
"אני מקווה שעשיתם לי גיבוי" אמרתי. קצת חושש….
"תראה זה… לא…." החל הנציג לגמגם ולהסתכל על הרצפה.
שפת הגוף שלו חשפה שהוא מבין שישנה בעיה.
המכשיר נדלק… ואכן לא היה זכר ל 3000 הטלפונים ששמרתי לאורך שנים.
כאן זה המקום לצאת בקריאה נרגשת: חבריםיקרים, אנא ,שילחו לי את מספרי הטלפונים שלכם.
ואם אני לא מזהה אתכם כאשר אתם מתקשרים, אל תיעלבו. אני פשוט לא מזהה את המספר.
ונמשיך בסיפור…
"מה קרה?" פניתי לנציג. "אני מקווה שישנו גיבוי במקום אחר" הוספתי.
"כן … לא …" ענה הנציג. "אני איתך.. תבין.. אתה צודק..אני לא מבין מה עשו".
ממשיך הנציג:
כאשר העיניים שלו משוטטות לכל עבר – מצביע על עצבנות.
הכתף זזה אחורה – מצביע על אי נוחות.
והראש נע לצדדים וקדימה – מצביע על כך שהנציג המסכן היה מעדיף שהקרקע תישמט מתחת לרגליו, העיקר לא להתמודד עם הטעות הזו.
ואז הנציג החל לבלף ואמר: "הסלולר לא נדלק בכלל, לכן החליפו לך מכשיר"
ובעודו עומד מולי, מגרד מתחת לאפו הלוך ושוב – אינדיקציה לאי אמירת אמת.
"התקשר לטכנאי" אמרתי. "אתם משקרים אותי" הוספתי בקול שקט ובטוח.
הנציג הלך לבדוק במשרדים הפנימיים ואמר: "המכשיר בלוד".
"אז אני אסע להביא אותו" השבתי.
"לא!" אמר הנציג בנחרצות. "אסור לאף אחד להיכנס לשם".
"אז אני רוצה לדבר עם המנהל" אמרתי, כמו כל יהודי טוב.
"המנהל לא נמצא היום" – השיב מהר מידיי הנציג.
כאילו זו תשובה שאמרו לנציגים לדקלם.
"הבנתי" עניתי. " אז החזר לי אתה את המכשיר שלי".
"בסדר" ענה הנציג. "חזור ביום שני הקרוב.
טוב… הרבה ברירות לא היו לי. עזבתי את המקום בידיעה שזה לא הולך להיות קל הסיפור הזה.
רגע לפני שיצאתי שאלתי את הנציגה בכניסה היכן המנהל.
"הוא היה בבוקר" ענתה.
מעניין – אז הוא היה או לא היה?
על פי שפת הגוף אני מאמין לנציג. כי הנציגה הסיתה את המבט כשהיא ענתה לי – אינדיקציה לאדם המתחמק מלהגיד אמת.
חזרתי ביום שני.
נו..
מה אתם חושבים קרה?
הנציג הנחמד שלח מייל למרכז בלוד, אבל אף אחד לא חזר אליו.
הוא אפילו התקשר לטלפון האדום – טלפון פנימי של החברה בדיוק למצבי מצוקה כאלו.
נו..
מה אתם חושבים קרה?
אף אחד לא ענה.
הוא אפילו התקשר לממונים של הטכנאי.
נו…
מה אתם חושבים קרה?נכון…
אף אחד לא ענה.
"אני רוצה לדבר עם המנהל" אמרתי.
"הוא בחופש" השיב הנציג.
עבודה נהדרת יש למנהל הזה חשבתי לעצמי. או שהוא בחופש או שהוא סתם איננו, או שהוא מגיע לשעה ביום.
"אז אני רוצה לדבר עם הסגן שלו".
ה"הסגן שלו בישיבה" השיב הנציג.
אבל באומרו כך, הוא זז אחורה . אינדיקציה לכך שאין הוא מאמין לעצמו.
תרתי בעיניי בסניף לראות אם ישנה דמות סמכותית ועיני צדו מישהו כזה.
"מי זה" שאלתי את הנציג.
"אה.. זה הסגן" ענה הנציג.
"יופי.. אז תן לו לטפל בבעיה".
לאחר הסבר של הנציג, טען הסגן שאין מה לעשות והלך.
בעודי עומד מולו, סולח לו על התנהלותו משבוע שעבר לאור ניסיונותיו ומצוקתו שלו,
מתערבת בשיחה נציגה אחרת ומסבירה לי שסתם זה לא קורה ככה. אם החליפו את המכשיר זו בעיה שלי. כי אי אפשר היה לפתוח אותו. מיותר לציין שהיא לא הייתה מעורבת עד עכשיו בכל הנעשה.
אך בגלל הזמן הרב שעמדתי מול הנציג והלקוחות אשר עמדו מסביבי והחלו לתמוך בי, הסניף החל לגעוש.
ועל פי שפת גופה היא הראתה כעס, שנאה וזלזול.
איך אתם שואלים? אז אני אשמח להשיב:
חשיפת שיניים, שפתיים מוצרות, עיניים מוצרות גבות מכונסות למרכז – מצביע על כעס.
גבה אחת עולה למעלה ושפה אשר עולה כמעה – מביע על שנאה.
כיווץ האף במרכז וגילוי הקמטים – מביע זלזול.
"זה לא נכון" טענתי כנגדה. "זהו שקר מה שאתם אומרים לי".
לרגע היא התבלבלה – הפנתה מבט הצידה, משכה בכתפיים אחורה ובלעה רוק – אינדיקציה על כך שתפסתי אותה "על חם".
מייד היא קראה לאיש הביטחון במקום: "תפנה אותו מכאן..הוא מפריע לנו לעבוד". הורתה לאיש הביטחון.
איש מבוגר גדול ממדים, אשר קרסו בין שיניו.
" לך מכאן" גער מולי האיש.
הצגתי את עצמי ורציתי ללחוץ את ידו של האיש.
"לך מכאן" המשיך איש הביטחון כנגדי והרחיק את ידו על מנת שלא אלחץ אותה.
"אין אני מתפנה מכאן! חברת פלאפון עושה עלי קו..מ..בי..נה" טענתי כנגדו, כאילו היייתי רפי גינת
"בשידור חוקר".
מייד הפעיל איש הביטחון את מכשיר הנייד שברשותו והזעיק את אנשי הביטחון של הקניון ואת משטרת ישראל.
עברו דקות בודדות והגיעו למקום אנשים הביטחון והשוטרים.
במהלך זמן זה אני עדיין מנהל ויכוח עם נציגי השירות.
בזוית העין אני רואה את אנשים הביטחון והשוטרים מאזינים לויכוח ובעצם – לא מפנים אותי.
מעניין מדוע זה כך – אני חושב לעצמי.
לאחר עוד מספר דקות הם פונים אלי ומבקשים ממני לפתור את העניין מול מנהל הסניף.
נו באמת.. הרי זה מה שאני רוצה לעשות.
אבל הוא בדיוק…בדיוק… בחופש.
מסתבר שהחברה הצעירים נהנו לראות אותי מוכיח את נציגי השירות על השקרים שלהם.
כן, הם למדו הרבה טיפים בשפת גוף. הרי אני גם מתנדב במשטרת ישראל ומרצה בתחום שפת הגוף על זיהוי שקרים.
רק לאחר המהומה הזו הבטיח לי הסגן שהוא אישית יטפל במקרה. הוא הבטיח להעביר את המקרה למנהל שלא נמצא.
"אם הוא יטפל בזה. בטוח יענו לו ומחר תהיה לי תשובה" הבטיח הסגן.
חזרתי למחרת.
ו……
אין סלולר ואין תשובה.
ואיך נגמר הכל אם שואלים?
אני עם סלולר חדש.
והסלולר הישן והטוב.. בטח בלוד במחסנים של פלאפון,
שותה קפה עם 3000 מספרים.
