מורתי – דעי תנועותיך

השעה שבע ושלושים ואני נכנסת בשערים,

לפני משתרע יום לימודים,

השתובבות, שמחה וריקודים.

והנה אני רואה אותך מורתי,

צועדת בשביל, נושאת את תיקך,

עיניך חולפות על פני – מורתי

ואין בהן זיק של הבעה.

את מזדרזת לחדר המורים

ואני נשארת עם עלבון בפנים.

שעור ראשון ואנו בכתה,

מחכים לך, לא כל כך בשקיקה.

את נכנסת בחופזה

את תיקך על השולחן מניחה

ובמאור פנים "בוקר טוב" משמיעה.

בחיוך את השאלה הראשונה אלינו מפנה

והנה – טוב לי על הנשמה.

המפנה  חל בשיעור הבא,

המורה לחשבון "תרגילי שרשרת" יורה.

מסתובבת זקופה, ידיה מאחורי גבה

ואני מצטמצמת  ביראה.

יוצאים להשתחרר בשיעור התעמלות.

המורה קצבית, תנועותיה מדודות

ואנו אחריה מחקים תנועותיה.

משרוקית שורקת, כדורים מתעופפים,

קריאות עידוד למרחקים נשמעים.

יחי שעור התעמלות!

ואחרונה להיום המורה לתנ"ך.

לכתה נכנסת שפופה, רוחה נכאה,

זה הסימן לכולנו – פורקים עול בשמחה.

עליצותנו מביאה את המנהלת

המפקדת – עיניה אש בורקות.

עמידתה זקופה, זרועותיה שלובות בחוזקה

ואנו מרגישים ממש רע.

מתגוננים, מתנצלים…

המנהלת מתרככת, דברינו מתקבלים.

מורידה ידיה, אומרת כמה מילים

מלטפת בחיבה ראשו של אחד הילדים.

זהו – הסערה חלפה –"איך נפלו גיבורים…"

נכתב על ידי תלמידה שובבה:)